טהר נ' עיריית ת"א

 ע"א (ת"א) 1171/04, טהר נ' עיריית ת"א – המערערת הגישה ערעור על פסק דין הדוחה את תביעת הנזיקין שהגישה וזאת עקב התיישנות. בית המשפט קיבל את טענות עו"ד כהן, אשר ייצג את "כלל" ואת עיריית ת"א, ודחה את ערעורה של התובעת.

בתי המשפט

ע"א 001171/04

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

כב' השופטת הילה גרסטל – אב"ד

כב' השופט עוזי פוגלמן

כב' השופט אילן ש. שילה

לפני:

 

 

טהר מתי

המערערת:

 

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

עיריית תל – אביב

ע"י עו"ד דני כהן

המשיבה:

 

 

 

 

 

 

פסק דין

 

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ע. אליגון) מיום 18.9.03 (ת"א 89287/00) שבו דחה בית המשפט על הסף תביעה לפיצויי נזיקין שהגישה המערערת נגד המשיבה.

°

 

1.         העובדות וההליכים

 

(א)        ביום 11.9.94 נפגעה המערערת בגופה בעת שרקדה על רחבת הריקודים במועדון "סטרייק" בתל אביב. לטענתה משטח הריקודים היה לוח נירוסטה שחובר לרצפה בברגים, ואחד הברגים התרופף וגרם ללוח הנירוסטה להתרומם. התובעת נתקלה בלוח המורם, נפלה ונחבלה (להלן: "התאונה"). לפי חוות דעת של מומחה שצירפה המערערת לכתב התביעה נגרמה לה נכות לצמיתות של 15 אחוזים בברך ימין.

 

(ב)        מלכתחילה תבעה המערערת את המנהל, הבעלים והמחזיק של המועדון – מר אברהם חליבה. ביום 24.6.01 התייצב ב"כ המערערת לישיבת בית משפט השלום והודיע שהסכים עם בא כוחו של מר חליבה שכתב התביעה יתוקן ויצורפו שני נתבעים נוספים ובהם המשיבה – עיריית תל אביב.

בית משפט קמא אישר את ההסכמה, התיר למערערת להגיש את כתב התביעה המתוקן עד ליום 15.9.01 וקבע ישיבה נוספת של קדם משפט ליום 15.11.01.

 

(ג)         עד למועד שקבע בית משפט קמא לא הגיש ב"כ המערערת את כתב התביעה המתוקן והוא לא עשה כן גם לקראת ישיבת יום 15.11.01. ביום 15.11.01 שב ב"כ המערערת והתייצב בגפו, הודיע שהוא מתייצב גם על דעת הצד שכנגד והודיע שבכוונתו להגיש את כתב התביעה המתוקן בתוך 14 יום.

 

בית משפט קמא קבע: "כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 14 יום".

 

(ד)        גם בתוך תקופה זו לא קיים ב"כ התובעת את ההחלטה ובסופו של דבר הגיש את כתב התביעה המתוקן רק ביום 2.12.01. 

 

(ה)        בכתב התביעה המתוקן טענה המערערת לאחריותה של העירייה הן כמי שהייתה הבעלים של המועדון שאותו השכירה למר חליבה, הן כמי שהייתה צריכה לפקח על המועדון ולמנוע את פעילותו ללא רישיון עסק.

 

(ו)         המשיבה עתרה לסילוק התובענה על הסף בשל התיישנות, שהרי אין חולקין שעילת התביעה נולדה במועד התאונה, דהיינו, 11.9.94.

 

2.         פסק הדין נושא הערעור

 

(א)        בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבה שהתביעה נגדה התיישנה משום שראה במועד הגשת כתב התביעה המתוקן את המועד שבו התחילו ההליכים לגבי המשיבה, ובמועד זה כבר התיישנה התביעה נגדה. בקביעה זו הסתמך בית משפט קמא על הוראת תק' 26 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: – "תסד"א") הקובעת:

"הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לענין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן".

 

(ב)        בית משפט קמא דחה את טענת המערערת שטענה שרק בחודש יוני 01' נודע לה שלמועדון לא היה רישיון עסק ולפיכך היא זכאית ליהנות מהוראת ס' 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1957, שעניינה התיישנות שלא מדעת. בית המשפט מצא שהתשתית העובדתית שהציבה המערערת בתצהיר שהגישה לתמיכה בטענה זו לא תאמה את תנאי סעיף 8 הנ"ל, שכן היא לא טענה שאף בזהירות סבירה לא יכלה לגלות את העובדה שלמועדון לא היה רישיון עסק. אכן ברור לכל בר בי רב שאפשר היה לברר שאלה זו ולהיוודע שאין למועדון רישיון עסק כבר למחרת יום התאונה. 

 

(ג)         בית משפט קמא דחה גם את טענת ב"כ המערערת לתחולתו של ס' 89(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] באופן שיאריך את תקופת ההתיישנות עד 10 שנים ממועד אירוע התאונה, מהטעם שהנזק הראשוני לבירכה של המערערת היה נזק של מה בכך, ורק כשנה לאחר התאונה התברר לה שמדובר בנזק של ממש. בקביעה זו הסתמך בית משפט קמא על כתב התביעה גופו (ס' 5) שבו טענה המערערת שהנזק הכבד לברך אירע כבר ביום התאונה, וכן הסתמך בית המשפט על חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת שתיאר את "תולדות המקרה" וציין שממקום התאונה נלקחה המערערת לבית החולים ושם אובחנה פריקה של פיקת הברך הימנית והמערערת נזקקה לטיפולים לרבות טיפולים פיזיותרפיים. אין לומר שנזק מעין זה הוא נזק של מה בכך.

3.         הטענות בערעור

 

(א)        לפנינו שב ב"כ המערערת וטען את הטענות שטען בבית משפט קמא לתימוכין בטענה כי התביעה לא התיישנה.

 

(ב)        ב"כ המערערת הוסיף וטען לפנינו שיש לראות במועד הגשת הבקשה הראשונה להגשת כתב תביעה מתוקן (24.6.01) את המועד שבו הוגש כתב התביעה המתוקן ואין חולק שבמועד זה טרם חלפה תקופת ההתיישנות. כתנא דמסייע הביא ב"כ המערערת את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 748/89 שפירא ואח' נ' שמחה חייט ואח', פ"ד מח(2) 365 (להלן: – "עניין שפירא") וכן פסקי דין של בתי משפט מחוזי ושלום שהלכו בעקבותיו. אכן בעניין שפירא קבע בית המשפט שלצורכי טענת התיישנות יש לראות את המועד שבו ביקש תובע לתקן כתב תביעה בדרך של הוספת נתבע כמועד שבו הוגש כתב התביעה המתוקן כלפי אותו נתבע. 

 

(ג)         ב"כ המשיבה תומך כמובן בנימוקי פסק הדין ובתוצאתו.

 

4.         דיון והכרעה

 

אין הנדון דומה לראיה ואין מקום ליישם את הלכת שפירא בענייננו. 

בעניין שפירא  אמר בית המשפט (מפי השופט ש. לוין):

 

"בנסיבות אלו הגעתי לכלל המסקנה כי יש לקרוא את המלים "כתב תביעה" בתקנה 26(ב)  ככוללות  גם  כתב תביעה מתוקן שהוגש בתוך המועד החוקי על יסוד בקשה  לצירוף בעל דין שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. לענין זה, כך אני סבור, יש לייחס את מועד הגשת כתב התביעה לאחור, למועד הגשת הבקשה האמורה."

                                                            (שם, בעמ' 378 – ההדגשות שלנו)

 

אילו הגיש ב"כ המערערת את כתב התביעה המתוקן לפי ההחלטה מיום 24.6.01 דהיינו עד ליום 15.9.01 ו"בתוך המועד החוקי", היה מקום לראות את כתב התביעה המתוקן כאילו הוגש ביום 24.6.01 ובתוך תקופת ההתיישנות. אולם ב"כ המערערת לא הגיש את כתב התביעה המתוקן במועד האמור, ואף לא הגיש כל בקשה להארכת מועד. ב"כ המערערת גם לא טרח להסביר לבית משפט קמא או לפנינו את מחדלו. משלא הגיש ב"כ המערערת את כתב התביעה המתוקן עד ליום 15.9.01 יש לראותו כמי שהסכים להותיר את כתב התביעה המקורי על כנו שהרי כך קובעת תק' 96 לתסד"א:

 

"בעל דין שהשיג צו המתיר תיקון ולא תיקן לפיו תוך המועד שנקבע לכך, לא יתירו לו לתקן לאחר תום המועד האמור אלא אם כן בית המשפט האריך את המועד".

 

אמנם ביום 15.11.01 זכה ב"כ המערערת לכאורה לרשות חדשה להגיש את כתב התביעה המתוקן, אך במועד זה כבר התיישנה התביעה נגד המשיבה, ולפיכך אפילו היינו רואים את כתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 2.12.01 (לאחר שגם המועד להגשתו חלף) כאילו הוגש במועד שבו התבקשה פעם נוספת הרשות להגישו לא היה בכך כדי לרפא את ההתיישנות.

 

            גם בטענות האחרות שהעלתה המערערת לא מצאנו ממש.

 

 

 

 

לפיכך אנו דוחים את הערעור.

 

המערערת תישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

 

 

            המזכירות תשלח עותק פסק-דין זה לצדדים בדואר רשום.

 

 

ניתנה היום כ"ט באייר, תשס"ה (7 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.

 

 

5129371

 

הילה גרסטל 54678313-1171/04

 

5129371

 

 

5467831354678313                                                                                                                                                                

אילן ש. שילה, שופט

 

עוזי פוגלמן, שופט

 

הילה גרסטל, שופטת

אב"ד

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

המידע באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי מכל סוג שהוא או תחליף לייעוץ ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת. על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד בטרם נקיטת כל פעולה כזו או אחרת (משפטית או שלא משפטית). כל המסתמך על האמור באתר זה בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.