ת.א. 46716/04 (שלום ת"א), אליהו נ' שדמה ואח' –בית המשפט דחה את תביעת השיבוב שהוגשה ע"י חברת "אליהו" כנגד חברת ההובלה "שדמה" (אשר יוצגה ע"י עו"ד דני כהן מטעם חברת "הראל") לפיצוי בגין חוסרים של טלפונים סלולרים שהתגלו לאחר שהובלו ע"י "שדמה"

בתי המשפט

בבית משפט השלום

בתל אביב-יפו

ת"א  046716/04

 

בפני:

כבוד השופטת אושרי פרוסטֿֿפרנקל

 

31.3.09

       

 

התובע:

אליהו בע"מ – חברה לבטוח

 

 

נ  ג  ד

 

הנתבעות:

1 . “אל על”נתיבי אוויר לישראל בע"מ

2 . ממ"ן – מסוף מטען וניטול בע"מ

3 . אוריון שירותי מכס (1985) בע"מ

4 . שדמה – שינוע מטענים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דני כהן

5 . SK TELETEEH CO. LTD

6  CORPORATIO INCHEON AIREARGO COMPLEX

7 . SEHNKER KOREA LTD

 

 

פסק דין

 

רקע וטענות הצדדים

 

בפני שתי תביעות אשר אוחדו. האחת ב- ת.א. 467156/04 שעניינו 3 מטענים והשנייה בת.א. 13542/05 העוסק במטען בן 25 קרטונים. (להלן: "המטענים").

המטענים הגיעו ארצה באמצעות מטוסי מטען של חברת "אל על" וכללו יחידות טלפונים אשר נרכשו על ידי חברת סולגוד.

התובעת הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה עבור סולגוד את משלוחי מכשירי הטלפון שרכשה בחו"ל מחברת SK ואשר נשלחו ארצה במטענים אלה.

התובעת שילמה לחברת סולגוד פיצוי בגין נזק שנגרם לה, שהינו חסר של מכשירים במטענים אשר  הגיעו ארצה והתביעה דנן הינה להשבת הסכומים ששילמה.

 

בתיק אזרחי 46716/04 הוגשה תביעה כספית בסך 486,324 ₪ (להלן: "התביעה הראשונה"), בגין חוסר של יחידות פלאפונים בשלושה מטענים של פלאפונים.

הנתבעים בתיק זה הם:

נתבעת 1 – חברת "אל על", חברת המטוסים אשר במטוסי המטען שלה הובלו המטענים ארצה.

נתבעת 2 – חברת מסוף המטענים וניטול בע"מ, (להלן: "ממ"ן") החוכרת ו/או המפעילה של מסוף

                  המטענים בנמל התעופה בן גוריון, דרכו מתבצע יבוא וייצוא המטענים האוויריים אל

                  ישראל.

נתבעת 3-  אוריין שירותי מכס בע"מ (להלן: "אוריין") מפעילת שירותי עמילות מכס, ונציגת

                  נתבעת 7 – הספק  – חברת שנקר מסיאול, (להלן: "שנקר"), אשר קיבלה את המטענים.

נתבעת 4  – שדמה –שינוע מטענים בע"מ (להלן: "שדמה"), חברת שינוע מטענים בארץ, אשר

                  העבירה את המטענים מממ"ן לחצרי התובעת.

נתבעת 5-  SK – ספק הטלפונים.

נתבעת 6 – חברה קוריאנית העוסקת בשילוח בינלאומי וקיבלה את המטענים נשוא תביעה זו

                  למסירה לידי מקבל המטען.

נתבעת 7 –  חברת שינקר העוסקת בשילוח בינלאומי וקיבלה את המטענים למסירה לידי מקבל

                  המטען.

 
תמצית טענות התובעת בתיק אזרחי 46716/04

ביום 14/09/02 נמסר לחברת שנקר בקוריאה מטען, אשר היה אמור להכיל 5,400 פלאפונים ובאותו יום נמסר המטען ע"י אוריאן ל”אל על” לשם הטסתו ארצה ( להלן: "מטען "1).

ביום 05/10/07 נמסר לידי שנקר מטען, שאמור היה להכיל 4,800 יחידות פלאפונים ובאותו יום נמסר המטען ע"י שנקר ל”אל על” להטסתו ארצה ( להלן: "מטען "2).

ביום 02/11/002 נמסר לידי שנקר מטען,שאמור היה להכיל 6,220 יחידות פלאפונים (להלן: "מטען 3") והוא נמסר באותו יום לידי “אל על” להעברתו ארצה.

 

מטען 1 הגיע ארצה ביום 17/09/02 והועבר לרשות ממ”ן לאחסון ובהמשך שוחרר לידי אוריין, אשר נטלה על עצמה הובלתו ע"י שדמה עד לחצרי הלקוח (המבוטח בתיק זה) – חברת סול גוד, וזאת בהתאם לפקודת המסירה של המשלוח, תעודת המשלוח מטעם אוריין ותעודת המשלוח מטעם שדמה.

 

מטען 2 הגיע ארצה ביום 07/11/02, הועבר לאחסון בממ”ן ובהמשך שוחרר ע"י אוריין אשר נטלה על עצמה הובלתו ע"י שדמה עד לחצרי סולגוד, בהתאם לפקודת המסירה  –  תעודת המשלוח של שדמה.

 

מטען 3 הגיע ארצה ביום 05/11/02 הועבר למחסני ממ”ן לאחסון, בהמשך שוחרר ע"י אוריין אשר נטלה על עצמה הובלתו עד לחצרים של סולגוד.

 

בעת מסירת המטענים לסולגוד ו/או בעת שהיו בחזקת הנתבעות ו/או מי מהן התגלה חוסר של כ -600 יחידות פלאפון ששוויין 108,000$ לפי חישוב של 180$ ליחידת טלפון.

החסרים היו כדלקמן:

במטען 1 היה חוסר של  120 יחידות בסך של 21,600$.

במטען 2 היה חוסר של  180 יחידות בסך של 32,400$.

במטען 3 היה חוסר של  300 יחידות בסך של 54,000$.

 

התובעת ו/או מקבלי המטען לא ידעו ולא יכולים היו לדעת מהן הנסיבות, שגרמו לחוסר היחידות כיוון, שלא היה להם שליטה על המטענים בעת היווצרות החוסר.

בשטרי המטען של הנתבעות ושנקר כלולים כל יחידות הפלאפון ואי הגעתם ארצה של כל המטען וכל יחידותיו מהווה הפרת הסכם על ידי הנתבעות.

 

תמצית טענות ההגנה בתיק אזרחי 46716/04

 

טענות ההגנה של "אל על"

במסגרת עיסוקה בתובלה אווירית בינלאומית, קיבלה “אל על” בנמל התעופה בסיאול שבקוריאה את המטענים על פי שטר מטען אווירי של "אל על", ובכפוף לתנאיו להובלתו מסיאול לישראל.  משטר המטען עולה, כי המבוטחת (סולגוד) אינה הנשגר לפי שטרי המטען. לתובעת כל עילת תביעה או יריבות עם “אל על” בקשר לתביעה זו, כיוון שבהתאם לשטר המטען השוגרת הינה שנקר מסיאול, הנשגרת הינה אוריין ולא נעשתה כל הצהרת ערך לגבי המטענים.

 

בהתאם להסדרים המתחייבים בנמל התעופה בן גוריון, כאשר המטען מגיע ארצה במטוס מטען, כמו במקרה נשוא תביעה זו, עם נחיתתו מבוצעת עבודת פריקת המטענים ע"י עובדי ממ”ן אשר פורקים את המטען מהמטוס ומעבירים אותו למחסני ממ”ן עד לשחרורם, כך שלעובדי “אל על” אין כל קשר לפריקת המטענים מרגע נחיתת המטוס בשדה.

 

מטען 1 נמסר בשלמותו לחזקת ממ”ן ביום 17/09/02 במצב תקין וללא הערות במצהר הייבוא ודו"ח הקליטה של ממ”ן, ומטען 2 נמסר באותו מצב ועל פי אותם נתונים ביום 17/10/02.

בתובלה אווירית המוביל אינו מוציא את שטרי המטען אלא השוגר, כך שהכמויות אשר צוינו בשטר המטען לא מחייבות את אל על.

כיוון שהמטענים על כל חלקיהם נמסרו בשלמות לממ”ן, באם אלה נמסרו בחוסר לסולגוד, החוסר אירע טרם העברת המטענים לאל על.  בנוסף, לסולגוד אין כל התקשרות חוזית עם "אל על", אלא לשוגר ולנשגר, שסולגוד אינה אחת מהם.

 

ישראל וסיאול (ארץ המוצא של המטענים), חברו באמנה לאיחוד כללים בדבר תובלה בינלאומית באוויר, אשר נערכה בוורשה ביום 12/10/29. אמנה זו חלה על הובלת המטענים נשוא תביעה זו והיא הקובעת לעניין האחריות בנזק. על פי אמנה זו זכות התביעה היא רק לשוגר ולנשגר.

 

טענות ההגנה של ממ"ן

ממ”ן מכחישה את הנטען בכתב התביעה ולטענתה, חלים עליה רק תנאי ההתקשרות של ממ”ן, המגבילים בין היתר את אחריותה לסל סך של 20$ לכל קילו במטען.

 

מטען 1 שכלל  18 יחידות ומטען 2 שכלל 16 יחידות, נקלטו ללא כל הערת נזק בהתאם לדו"ח הקליטה. מטען 3 שכלל 21 יחידות נקלט בממ”ן בציון הערת נזק לפיה יחידה אחת קרועה.

מטענים 1 ו- 2 אוחסנו במחסנים שמורים ושוחררו ע"י שדמה בצורה חיצונית נאותה, בכמויות ובמצב כפי שנתקבלו בממ”ן בהתאם לפקודת המסירה, ושדמה קיבלה את המטענים ללא מחאה והסתייגות. לכן, החוסר במטענים אלה נגרם טרם או לאחר שהיו במחסני ממ”ן, במצב שהתקבל בהתאם לפקודת המסירה וזו קיבלה אותו ללא מחאה או הסתייגות. גם החוסר במטען זה נגרם טרם ולאחר קבלתו לממ"ן.

 

בנוסף, הערכת סכומי החוסר אינם מבוססים, התובעת שילמה למבוטח בהתנדבות ואין כל יריבות בינה לבין ממ"ן כיוון, שסולגוד אינה נקובה כנשגר בשטרי המטען. לטענתה, החוסר נגרם עקב אריזה בלתי מספקת ובלתי מתאימה, או עקב סימון לא ברור וממ"ן הינה שומר חינם או שומר שכר ששמירתו תפלה למטרה העיקרית של אחזקת הטובין.

לגרסת ממ"ן לא חל במקרה זה הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

 

טענות ההגנה של אוריין

החוסר הנטען, אם בכלל, נגרם כאשר המטען היה בחזקת הנתבעים האחרים והתובעת שילמה למבוטח כמתנדבת בלבד. 

המטענים מעולם לא היו בחזקת אוריין ותפקידה הינו טיפול בניירת השחרורים מהמכס, במסגרת ניירת בלבד ללא מגע פיזי למטענים עצמם. שדמה היא זו שמשכה את המשלוח מממ"ן והחסר נגרם כשהמטען לא היה ברשותה.

המטענים נמסרו במישרין מממ"ן לשדמה כשהם סגורים וארוזים מבלי שלאוריין היה קשר אליהם והיא לא נטלה על עצמה את הובלת המטען. “אל על” היא זו שבנתה את המטענים להטסתה כשקיבלה אותם להטסה ארצה, כאשר אחסנתם במחסני ממ"ן ושחרורם משם הינה הדרך היחידה האפשרית ליבוא אווירי של מטענים.

 

טענות ההגנה של שדמה

 

שדמה, המכחישה את הנטען בכתב התביעה, טוענת כי המשלוחים נשלחו כשהם אינם שלמים ותכולתם חסרה את אותן יחידות הנטענות. מדובר בשלושה משלוחים שונים, במועדים שונים ובכולם היה חוסר חלקי בלבד מתוך יחידות אריזה שלמות, שאין בהן כל פגם קרע או חיתוך. מכאן, שהיחידות לא נארזו בתוך המשלוח, ו/או נגנבו טרם סגירתן באריזה במחסן השולח ולא במהלך הדרך.

 

המשלוחים נמסרו על ידי שדמה ליעדם כשהם שלמים, לא הייתה לה נגיעה למשלוחים למעט העמדת רכב בחצרי ממ"ן, כאשר ממ"ן היא זו שטיפלה בהעמסת המשלוחים ועובדי סולגוד, אשר קיבלה את המשלוחים, הם שפירקו את המשלוחים מהרכב של שדמה.

 

שדמה סיפקה את המשלוחים ליעדם, כפי שקיבלה אותם מבלי שהייתה לה כל נגיעה להם.  היא זו שטיפלה בהעמסת המשלוחים ועובדי סולגוד אשר קיבלה את המשלוחים הם שפירקו את המשלוחים מרכבה.

 

בתביעה זו, נגד נתבעת 5 ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה ביום 25.4.06, נגד נתבעת 7 שנקר ניתן פסק דין ביום 17.3.05.

 

ת.א. 13542/055
תמצית טענות התובעת

כתב התביעה הוגש על ידי התובעת כמבטחת של חברת סולגוד, על סך 69,534$ אשר ביום הגשת התביעה עמדו על סך 306,299 ₪.

 

חברת שנקר בקוריאה העוסקת בשילוח בינלאומי היא שהנפיקה את שטרי המטען נשוא תביעה זו, וקיבלה מחברת SK בקוריאה יחידות מטען ביום 28.1.03 של 5000 יחידות פלאפונים אשר היו מסודרים על גבי 25 משטחים ובכל משטח 200 מכשירים.

המטען התקבל אצלה במצב טוב שלם ותקין, לשם העברתו ארצה לידי סולגוד ובדיעבד הסתבר כי ללא ידיעה ו/או הסכמה של סולגוד, המטען פוצל לשתי טיסות נפרדות של אל-על, האחת ביום 29.1.03 והשנייה ביום 31.1.03.

בעת מסירת  המטען לסולגוד התגלה חוסר של 245 מכשירי טלפון בסך של 49,000$ כאשר ערכו של כל מכשיר הוא כ 200$. בכך הפרו הנתבעות או מי מהן את ההסכם, בו התחייבו להביא את המטען ארצה שלם ותקין והן אחראיות יחד ולחוד כלפי התובעת בגין אירוע הנזק.

 

טענות ההגנה בת.א. בת.א. 13542/05

 

טענות ההגנה של "אל על"

ל”אל על” לא ניתנה הודעה מראש בהתאם לאמנת ורשה. בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובעת, ערך החוסר הוא רק 49,000$ כאשר התובעת תבעה 69,000$ ללא הסבר לפער בין הסכומים.

ביום 28.1.03 קיבלה “אל על” בנמל התעופה של סיאול בדרום קוריאה את המטען להובלתו ארצה, בהתאם לשטר מטען שבו השוגרת הינה שנקר, הנשגרת היא אוריין ולא נעשתה הצהרת ערך למטען זה אשר היה אמור להכיל 25 קרטונים במשקל כולל של3,200 ק"ג.

 

כמו בתביעה הראשונה, גם בשטר מטען זה, התובעת או סולגוד אינן השוגר או הנשגר, לא הייתה להן התקשרות כלשהי עם אל-על ואין ביניהן כל יריבות, כאשר שטר המטען הפנימי הינו של שנקר ולא של "אל-על".

אל-על מכחישה את כל הנטען בכתב התביעה וטוענת כי מדובר היה במטוס מטען אשר נפרק על ידי ממ"ן והמטען הועבר למחסני ממ"ן. ל”אל על” אין כל נגיעה לפריקת המטענים מרגע נחיתתם בשדה התעופה, ואלה נקלטים בשלמותם ב ממ"ן ללא כל הערות בדבר חסר, כפי שהיה במקרה זה על פי  דו"ח הקליטה של ממ"ן.

 

עוד לטענת אל על, בהתאם לאמנת ורשה החלה על מקרה זה, הנזק המרבי לו יכולה “אל על” להיות אחראית הוא 16,600 ₪.

 

טענות ההגנה של ממ"ן

אחריות ממ"ן הינה בהתאם לתנאי ההתקשרות שלה, המגבילים את אחריותה ל- 20$ לכל ק"ג מטען.

המשלוח בן 25 היחידות פוצל על ידי חברת התעופה לשתי טיסות שונות. באחת הגיעו 14 יחידות ונקלטו בממ"ן ללא כל הערת נזק, ובטיסה שנייה הגיעו 11 יחידות אשר גם הן נקלטו ללא כל הערת נזק. כל 25 היחידות שוחררו על ידי שדמה באותו מצב ובאותן כמויות שהגיעו ל ממ"ן ללא כל מחאה או הסתייגות.

אין כל יריבות בין ממ"ן למבטח כאשר החוסר נגרם עקב אריזה בלתי מספקת ומתאימה ולא חלה על ממ"ן כל חובה. סכום החסר כלל לא מבוסס ובהתאם לחוות דעת השמאי שוויו 49,009 $ כאשר התובעת שילמה למבוטחת 69,534$ בהתנדבות.

 

טענות ההגנה של אוריין

התובעת שילמה לסולגוד כספים בהתנדבות. טיפולה של אוריין היה רק במסגרת ניירת ללא כל קשר פיזי למטען, היא לא החזיקה במטען, לא הובילה אותו וההובלה לחצרי סולגוד נעשתה באמצעות שדמה.

המטען נמסר במישרין מממ"ן לשדמה כשהוא סגור וארוז ואין לאוריין כל קשר ו/או מעורבות בטיפולו.

 

טענות שנקר

שנקר טוענת כי הינה חברה קוריאנית העוסקת בשילוח בינלאומי של מטענים, היא זו שהנפיקה את שטר המטען לטובת המוביל חברת SK בהתאם למה שהוצג לה במסמכי המטען שהכיל מכשירים סלולאריים. היא שימשה כמשלחת וערכה את שטר המטען על פי מסמכי היצוא שנמסרו לה על ידי SK ומבלי שהייתה לה אפשרות לבדוק את תכולת המטען.

על פי החוק והאמנה הרי שזכות התביעה היא רק לשוגר המטען או הנשגר אשר שניהם אינם התובעת או המבוטח.

 

דיון

המחלוקת הצריכה הכרעה בשתי התביעות דנן, הינה בשאלה האם החוסר ביחידות הטלפון, הנטען בתביעות אלה, נגרם על הנתבעות או מי מהן.

 

ב-ת.א. 46716/04 הגיש תצהיר עדות ראשית, שלומי זבידה, אשר עבד בתקופה הרלבנטית בחברת סולגוד כמנהל תפעול והיה אחראי גם על תפעול המחסן וקבלת המטענים.

לגרסתו, ביום 17.9.02 הגיע מטען טלפונים סלולאריים מתוצרת SK למחסני סולגוד, על גבי משטחים, ארוז בארגזים פנימיים, אשר היו עטופים בקרטון חיצוני מרובע ובבאנדים.

ממבט חיצוני, לא ניתן היה לזהות פגיעה או סימנים בפתיחת המטען קודם לכן ולכן הוחל בפירוק וקליטת המטען. עובד מטעמו, יוסי נגר, חתם על תעודות המשלוח המצורפות לתצהירו אשר הוצאו על ידי שדמה מטעם אוריאן, אך הוא אישית נכח בעת שנתקבל המטען והפעולות נעשו בפיקוחו. בהתאם לתצהירו, כאשר נפתחו הארגזים החיצונים, נתגלה כי בכמה מהמשטחים היו חסרות שורות שלמות של ארגזים. הוא דיווח מיידית על החוסר להנהלת סולגור ופריקת הסחורה הופסקה. לאחר מספר ימים הגיע שמאי כדי לתעד את הנזקים במשלוח, ערך תרשומת לגבי החסרים וצילם את תמונות המשטחים.

 

לגרסתו ביום 23.9.02 הוא ערך את המסמך הנושא את הכותרת "חוסר במשלוח במכשיר 1400 –SK" אשר התקבל ביום 17.9.02 במחסן חברת סולגוד ובו תיאר את קבלת המשלוח, את הנזק וחתם על המסמך. לדבריו, זהו דו"ח פנימי שמועבר להנהלת סולגוד לאחר סיום ובדיקה, כולל השוואה בין המסמכים הנלווים למשלוח לבין הערכות שהגיעו בפועל.

לגרסתו שני משלוחים נוספים עם אופי נזק זהה הגיעו בחודשיים שלאחר מכן.

 

בחקירתו הנגדית הסביר זבידה, כי הגיעו שתי משאיות למחסני סולגוד, באחת היו 12 משטחים ובשנייה 6 משטחים. הוא תאר את המשטח כ"פלטה" בגודל של 120/100 ס"מ וגובהו עד160 ס"מ,  סגור עם באנדים ועטוף בעטיפת קרטון. המשטח תחום גם מלמעלה ובתוך המשטח ארגזים וקרטונים פנימיים. בכל קרטון פנימי יש 10 קופסאות, בכל פלט יש מספר קרטונים ובהם כ 300 קופסאות של מכשירים, כאשר בכל פלט 30 ארגזים ובכל ארגז 10 ערכות טלפונים והכול מגיע סגור בבאנד.

 

זבידה אישר בחקירתו, כי המשלוחים היו ללא סימני פתיחה, הם פורקו מהמשאית והבאנדים נפתחו, הורם הכובע העליון של המשטח והמעטפת מסביב ואז ניתן היה לראות את תמונת האריזות הפנימיות של הקרטון שהיו על המשטח. במקרה זה מיד אובחן ויזואלית אי-סדר ולכן נעצרה הפריקה, אך זה לא היה המראה במשטח הראשון.

 

באותו שלב, כל המשטחים כבר פורקו מהמשאיות, נהגי המשאיות עדיין המתינו והוא חתם על קבלת המשטחים. בשלב זה של פריקת המטען מהמשאית, טרם נחתמה תעודת המשלוח וטרם נמסרה לנהג. מיד נקראה למקום סמנכ"לית הכספים אשר שוחחה עם המשנה למנכ"ל עמליה.

ניתנה הנחיה לפרוק את המשטחים, להכניסם למחסן ולעכב את הנהגים עד לבירור עם השמאי.

עמליה שוחחה עם השמאי וכאשר הנהגים עדיין היו במקום, נתקבלה הנחיה להסיר את הכובעים  והעטיפות מיתר המשטחים ונתגלה משטח נוסף עם חוסר. ההערכה הייתה שחסרים כ- 120 ערכות וניתנה הנחיה לחתום לנהגים על קבלת הסחורה ולשחררם, שמשמעותה קבלת המשלוח ללא בדיקה פיזית.

 

זבידה השיב שתצהירו מתייחס רק למשלוח הראשון מתוך שלושת המשלוחים נשוא התביעה בת.א. 46716/04. משלוח זה הגיע ב 17.9.02 ושני המשלוחים האחרים מתוך השלושה לא נקלטו על ידו.

הוא אישר, כי לשדמה נחתם מסמך קבלת המטען ללא הערות ומרגע זה ועד להגעת השמאי, המטען הוקפא במתחם סגור מבלי שטופל ושם נמצאים מנהל המחסן ועובדיו.

זבידה העיד, כי המחסן נמצא תחת אבטחה וצילום ותאריך הפריקה מתועד. הוא לא ידע לומר בביטחון, אם כבר בשלב זה ניתנה הוראה לעכב את הנהגים, אשר הביאו את המשלוח.

זבידה הבהיר כי המשטחים נכנסו להקפאה מיד לאחר פתיחת המשטח הראשון ורק בעת הופעת השמאי נתגלו חסרים במשטחים האחרים.

 

ב-ת.א. 13542/05  הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם סולגוד, דורון מה-טוב אשר עבד בתקופה הרלבנטית בסולגוד כמנהל המחסן.

בהתאם לתצהירו, קבלת משלוחים הייתה בסולגוד עניין שבשגרה, והוא היה מורגל ומנוסה בהליך קבלת המשלוחים וקליטתם.

 

לגרסתו, ביום 2.3.03 הגיעה משאית של שדמה עם טלפונים מסוג SK מממ"ן לסולגוד. בעת שהחלה פריקת המשטחים, התגלה קרטון בודד על אחד מהם. המשך הפריקה נעצר, ולמקום נקראו המנהלים, אשר הזמינו את השמאי והעבודה הופסקה.

השמאי הגיע יחד עם מנהלת הכספים עמליה, ומשהמשיכה פריקת המשטחים הסתבר כי חלק מהם היו רק עם באנד אחד, חלק בכלל ללא באנדים וחלק עם שניים, הכול בהתאם לתיעוד שערך השמאי.

לגרסתו, לאחר תיעוד החסרים ע"י השמאי, הורו לו מנהלי סולגוד לחתום על תעודת המשלוח ולציין את מצב המטען ואת החסרים.

 

בחקירתו הנגדית השיב, כי הנוהג הוא, שהמטען מפורק מהמשאית למחסן מבלי שהוא נפתח וטרם החתימה על מסמך הקבלה ושחרור המשאית, מרגע בדיקת שלמות המטען בתוך המחסן. במקרה נשוא התביעה דנן, התקבלו שלושה משטחים וכאשר התגלה הקרטון הבודד, נעצרה הפריקה.

 

לדבריו, המשטח אמור להיות סגור בקרטונים עם מעטפת קרטון וכובע וסגור עם שתי רצועות באנדים, כך שלא ניתן לדעת מראש כמה קופסאות יש בתוכו, אך אם האריזה הייתה נפתחת קודם לכן ניתן היה לזהות זאת.

 

דורון מה טוב השיב בחקירתו, כי  הוא הזעיק את מנהל המשמרת זבידה וביחד פתחו את המשטחים. עם פתיחתם הם גילו כי חסרה קומה או שניים, מרגע זה נכנס לתמונה השמאי. רק לאחר אישור הסמנכ"ל ורישום המראה הוויזואלי והחוסר שוחרר נהג המשאית.  דורון מה טוב העיד, כי הוא זה שרשם על מסמך קבלת הסחורה "שוחרר באישור יורם מאוריין" ואישר כי על אותו קרטון בודד לא היו סימנים חיצוניים של נזק אשר היה סגור עם מסקנטייפ חום ללא באנדים.

לגרסתו נספח ח' לתצהירו "מגיע ביחד" עם נספח ז' שעליו מצוין החוסר והנזק. ההערות בנספח ז' הן חיפוי ו/או השלמה לכיתוב בנספח ח' "קיבלתי את פניו בשלמות" אשר לא נמחק.

העד השיב כי האירוע היה בשעות הבוקר והשמאי הגיע בשעות אחר הצהריים.

 

עדות השמאי מטעם התובעת

השמאי אילן חנוך ערך את דו"ח השמאות. הוא פירט בחוות הדעת את מספרי הקרטונים והחסרים לעומת מה שהיו אמורים להכיל, בהתאם לפרטים שקיבל מסולגוד.

בהתאם למסמכים שהומצאו לו ולאחר בדיקתם, העריך את הנזק ב-ת.א. 46716/04 בסך של 21,600$ ובת.א. 1342/05 בסך של 49,000$.

 

בחקירתו הנגדית השיב השמאי בעניין ת.א. 46716/04, כי את השמאות ביצע עבור התובעת באופן עצמאי ולא כעובד שכיר מטעמה, בעקבות פנייתה אליו ביום  25.9.02. את המסמכים הוא קיבל לאחר מכן מעמיל המכס ומסולגוד ומחשבון הספק הסתבר לו, כי המשלוח היה אמור להכיל 5,400 יחידות טלפון ב – 18 משטחי קרטון. מסמכי הספק, עמילי המכס וממ"ן הגיע השמאי למסקנה, כי בהתאם למסמכי ממ"ן המטען התקבל בשלמות במחסניו, ללא פגם ולא נרשמה כל הערת נזק או הסתייגות. המטען שוחרר מממ"ן והגיע למחסני סולגוד, שם נתגלה הנזק. כל 18 המשטחים שוחררו על ידי עמיל המכס באמצעות חברת ההובלה שדמה, אשר שיחררה אותם מממ"ן והעבירה אותם לסולגוד. מבדיקתו עלה, כי בכל אחד מ – 18 משטחים אלה בהתאם לגודלם, היו אמורים להיבנות 5 קומות ובכל קומה 12 קרטונים. בפועל נמצאו רק 4 קומות במקום 5, דהיינו שהקומה העליונה הייתה חסרה.

בעדותו הסביר השמאי, כי לאחר שלקח בחשבון את הפרמטרים ושלל את כל האלמנטים שבדרך, החל מהספק ועד למחסני סולגוד, הוא הגיע למסקנה שהאשם הוא בחוליה שטרם החל המסע האווירי, כלומר עדיין בחו"ל. לכן הוא המליץ בפני התובעת, לשלוח את הדרישה/התביעה לחו"ל, כיוון שהנזק נגרם טרם אריזת הקרטונים בפעם הראשונה אצל הספק בחו"ל. . את חוות דעתו זו, לגבי קרות הנזק בחו"ל, הוא מסר ל סולגוד והמליץ לפנות לספק לקבלת הסבר, היות והמטען הגיע בשלמות וללא נזק חיצוני והבאנדים היו סגורים מעל הכיסוי העליון של המשטח עד לתחתיתו.

השמאי העיד, כי תפקיד עמיל המכס הוא עיסוק בניירת בלבד ללא מגע פיזי עם המשלוח.

 

בעניין ת.א. 15342/05, השיב השמאי, כי גם במקרה זה המסמכים על פיהם הועבר המטען לארץ, היו ללא כל הערות נזק. היו אמורים להגיע ארצה 25 משטחים בשתי טיסות נפרדות וכולם הגיעו ארצה. השמאי ראה את המטען ביום 2.2.03 בשעה 18:00 ומצא קרטונים עם באנדים קרועים ומדבקות ספק קרועות בקרטון 7. לגרסתו, ברמה העקרונית אם הבאנדים היו מחוזקים בהידוק מקסימאלי ניתן להוציא חבילות מהקרטונים, אך מבדיקתו עלה, כי הם היו מהודקים היטב והיה חוסר כמפורט בדו"ח.

מסקנתו זהה לתיק הקודם, דהיינו, שהנזק נגרם טרם אריזת המטען אצל הספק בחו"ל. השמאי הסביר, כי שטר המטען הקולקטיבי, מונפק על ידי המוביל האווירי, במקרה זה חברת “אל על” ושטר המטען הפנימי הוא של עמיל המכס, במקרה זה אוריאן.

 

עוד השיב השמאי בחקירתו, כי שנקר הוא עמיל המכס בסיאול שבקוריאה שם הייתה נקודת היציאה של המטען, אך לא ידע להסביר את השוני בין משקל המטען במסמכים השונים כגון נספחים ג', ה', ו' לתצהיר עמליה ובהם המשקל הנטען נע בין3200 ק"ג' 3350  ק"ג ו –3355 ק"ג.

 

עדותה של עמליה גבאי בריל – סולגוד

עדת התביעה, עמליה גבאי בריל [להלן: "עמליה"], מי שהייתה בתקופה הרלוונטית, סמנכ"ל הכספים בסולגוד, הצהירה בהקשר לכתב התביעה בת.א. 46716/04, כי לסולגוד – כיבואנית מכשירי טלפון סלולאריים, הונפקו בתאריכים 15.9.02, 30.9.02 ו– 30.11.02 חשבונות ספק בגין משלוחים של טלפונים סלולאריים שהוזמנו על ידה מ SK בסיאול שבקוריאה הדרומית וכי סולגוד שילמה את התמורה בסך 180 דולר לכל ערכה ובסה"כ 16,420 ערכות טלפונים.

שנקר הינה חברה לשילוח בינלאומי, אשר קיבלה על עצמה את הובלת המטענים לישראל עבור סולגוד והוציאה בגינם שטרי מטען נקיים ללא הערות לחסר או פגם. בפועל, במטענים 1,2 ו 3 התגלה חוסר של 600 ערכות בשווי של  108,000$.

בהתאם לתצהירה בת.א. 13542/05 שנקר קיבלה את המטען בשלמות ולכן הנפיקה שטר מטען נקי. בפועל, המטען פוצל לשתי טיסות, הגיע לסולגוד ב 2.2.03 והתגלה בו חוסר של 245 ערכות בערך של 200,000$.

 

עמליה העידה, כי במסגרת תפקידה, הייתה אחראית לקשר עם ספקים בחו"ל ולתהליכי היבוא וכי הערכות מוזמנות באופן ספציפי למפרט הלקוח, דהיינו "גב אל גב" מול הזמנות הלקוח, והמשלוחים נשוא התביעות דנן, היו מיועדים לחברת פלאפון וכי הייתה זו הזמנה חוזרת בהתאם להזמנת הלקוח.

לגרסתה, סולגוד מתחייבת כלפי הספק באמצעות מכתב אשראי בנקאי – ערבות בנקאית. כדי שסולגוד תשחרר את הסחורה, עליה להסב את הדוקומנטים לבנק, אשר מקבל את שטר המטען ומסב אותו ע"י חותמת לסולגוד. התשלום נעשה תמיד במכתב אשראי וברגע שהדוקומנטים הוסבו ע"י הבנק אין באפשרות סולגוד לעצור את התשלומים. המסמכים מוסבים בעת הבאת הסחורה ארצה וטרם שחרורה, כאשר הספק בחו"ל מצרף חשבונית למשלוח ושולח את החשבוניות ביחד עם המשלוח. לדבריה, על פי שטר המטען, המקבל הוא הבנק, סולגוד מקבלת את הסחורה עם ביצוע הסבה על ידי הבנק והתמורה שולמה ע"י סולגוד ל – SK.

 

לגרסתה, סולגוד בפועל שילמה את תמורת הטלפונים ל SK-. כיוון שהמשלוח הוא בתנאי מכתב אשראי, מצוין בשטר המטען כי הבנק הוא המקבל, השולח הוא היצרן או הספק וסולגוד כמזמין הסחורה מכותב "לידיעה" ושנקר הייתה אמורה לטפל במשלוח עד הגעתו למחסני סולגוד. היא הסבירה כי אכן, אין לסולגוד הסכם חתום עם שנקר ו/או עם אל על, אך יש הצעות מחיר לכל דבר. בפועל סולגוד שילמה לשנקר באמצעות אוריאן.

 

בהתאם לעדותה, בתקופה הרלבנטית תועדה כל עבודת פירוק המשלוח במחסני סולגוד, באמצעות קלטות וידיאו אשר מושמדות לאחר 20 ימי עבודה, באם אין צורך בהן ובשלב כזה הן מועברות לקובץ מחשב של סולגוד. לדבריה, אוריאן תיאמה את מועדי המשלוחים ואת תנאי המשלוח, וההתקשרות ותנאי עבודה הם בהתקשרות כוללות בין סולגוד לאוריאן, לאחר פגישות בין אוריאן אל-על וסולגוד, כאשר תיאום הטיסות נעשה ישירות עם אוריאן.

 

לגרסתה, ההסדר בין סולגוד לחברת הבטוח הוכתר כ"הסכם פשרה", כיוון שסולגוד התפשרה על כך שתקבל את ערך הטלפונים ללא ערך המיסים ששילמה בגין הבאת הסחורות ארצה.

עמליה העידה, כי היא הגיעה למחסני סולגוד  כ- 20 דקות לאחר פריקת המשלוחים וגילוי החוסר, כאשר יש במשך 24 שעות מערכת מצלמות וכי יש להניח שגם המקרים נשוא תביעה זו צולמו.

 

עד התובעת אלברטו ליאוטצ'י

אלברטו ליאוטצ'י – מנהל המחלקה הימית בתובעת, הצהיר כי תנאי הפוליסה בשני המקרים הם אותם תנאים והסכום ששילמה התובעת לסולגוד, היה בהתאם להסכם הפשרה שהוא שווי החוסרים במשלוחים וסולגוד חתמה על כתבי שחרור וסוברוגציה בגין המשלוחים נשוא התביעה.

בחקירתו הוא אישר כי קיים הסכם בכתב בין סולגוד לחב' הביטוח, אשר לא צורף באותו שלב, למסמכי התיק.

 

על החוסר נשוא התביעה הראשונה שהוגשה בת.א. 46716/04  לגבי שלושת המטענים, הודע לו במהלך פריקת המשאית למחסן ובשלב זה טרם היה לתובעת ניסיון בנזק כגון זה,  לאחר שהמטענים נבדקו חיצונית ונראו בסדר.

בעת שהתגלה החוסר במשלוח השני (בתיק התביעה השני) בו היו 25 הקרטונים, כבר היה לתובעת ניסיון בנזק מסוג זה, העבודה הופסקה הוא יצא לשטח והשמאי נקרא מיד.

 

התובעת פנתה אל ספק הסחורה בקוריאה לבירור השאלה האם הנזק נגרם בעת האחסנה או בעת האריזה במחסניו וביקשה מסולגוד לקבוע כי הספק אחראי לנזק, מתוך כוונה, שיחדיו הם יתבעו את הספק בחו"ל לגבי כל סכום הנזק.

ליאוטצ'י לא הציג את ההסכם בכתב בין התובעת וסולגוד בעניין תשלום הנזק נשוא התביעות, אך טען כי התובעת הגיעה להסדר עם המבוטח, לפיו התובעת תשלם לו את הסכום ששולם בפועל ויחדיו הם יתבעו את הספק וגורמים נוספים.

לגרסתו, הוא הגיע לשטח לבדוק את הנזק רק במטענים השני והשלישי מתוך שלושת המטענים במשלוח השני. בעת הגעת 23 משלוחים ראשונים כלל לא הגיע לשטח ובשני המקרים לא ביצע את הספירה. הוא אישר כי חברת הבטוח ניהלה התכתבות עם הספק כדי לברר אם הנזק אירע באחסנה או באריזה במחסניו וכי השמאי חנוך אילן הוזמן על ידי חברת הבטוח. במקרה הראשון לא היה ברור מהו החוסר ולא בכל מקרה התובעת מזמינה שמאי, כגון במקרה שממסמכי המשלוח ניתן ללמוד על סיבת החוסר. הברור ארך כשבוע ואז הוזמן השמאי. ליאוצ'י השיב בחקירתו כי אינו מסכים עם חוות דעת השמאי.

 

בחקירתו הנוספת של ליאוצ'י הוא השיב כי המבוטח בהנחיית התובעת, פנה בדרישה בכתב אל הספק, ואל גורמים נוספים. לגרסתו:  "….מכיוון שאנו רצינו כדי להוכיח שהנזק קרה בהובלה, בזמן ההובלה האווירית או בזמן ההובלה היבשתית או בחו"ל או בארץ, רצינו לערב את הספק וכשלא הצלחנו הגענו להסדר עם המבוטח שהוא יטפל בחלק של הספק. ולכן כדי להגיע לזה חקר האמת, נגיע לבית המשפט ואז אנחנו לא מוכנים לשלם את כל התביעה……הגענו למסקנה שאם חברת הביטוח חושבת שאין ספק שחלק מהנזק נגרם מההובלה היא צריכה לשלם

ש. וגם סיכמתם עם המבוטח שאתם והוא ביחד תתבעו את הנזקים

ת. נכון" (עמוד 103 שורה 19 עד עמוד 104 שורה 11 לפרוטוקול).

 

לגרסתו, הביטוח של התובעת מכסה את המשלוח מרגע עלייתו למטוס עד הגעתו למחסן המבוטח, אך התובעת ביקשה לברר מי אחראי לנזק, כדי שאם מדובר בנזק אצל הספק, ינסו לתבוע אותו, אך הספק טען כי אינו אשם.

 

בחקירתו הנגדית הפריד את תשובותיו לעניין שתי התביעות, האחת לגבי 25 קרטונים והשנייה לגבי שלושה מטענים נפרדים. לגרסתו, לגבי התביעה של שלושת המטענים הנפרדים, נודע לו אודות הנזק במטען הראשון ברגע שסולגוד פתחה את המשלוח, והודיעו לו על כך, כבר במהלך הורדת המשלוח מהמשאית. לכן וכתוצאה מהניסיון הקודם, של המשלוח הראשון המטענים נבדקו מבחינה חיצונית כבר בממ"ן, ושוחררו למוביל היבשתי חב' שדמה. מיד עם פתיחתם אצל סולגוד, נראו לא תקינים, פתיחתם הופסקה והוזמן השמאי. בתביעה לגבי ה- 25 קרטונים, לגרסתו הוא כבר היה בעל ניסיון ולכן הגיע מיד כשנודע על הנזק. דהיינו, שבפועל רק במטען הראשון שבתיק הראשון, הוא לא הגיע בפועל לשטח לראות את הנזק. הוא העיד, כי התובעת ניהלה התכתבות עם הספק, כדי לבחון אם הנזק ארע באחסנה או באריזה אצלו, וחב' הביטוח ביקשה מסולגוד לראות בספק אחראי לחוסר, ואף עו"ד זינגר המנוח הונחה על ידי חב' הביטוח להגיש תביעה נגד הספק. 

 

לדבריו, ההסדר עם סולגוד היה כזה, שבתיק של שלושת המטענים חב' הביטוח שילמה לה רק 109,000 $ מתוך ערך המשלוח והיה עליהם לתבוע יחדיו את כל הגורמים כולל הספק. בפועל, לא הצליחו להגיע אל הספק.

 

לעניין ביקור השמאי במקום הסביר העד, כי לא בכל מקרה חב' הביטוח נוהגת להזמין שמאי במקרה של חוסר, כגון במקרה שיש תיעוד לגבי החסר. במקרה נשוא התביעות דנן, לא היה תיעוד על חוסר במשלוח וסולגוד מלכתחילה טענה כי החוסר ארע אצל הספק. בדיעבד הסתבר לו כי החוסר אירע כארבעה ימים לאחר שיצא מהספק, ולכן הגיעו למסקנה כי החוסר ארע או בזמן הטיסה במטוס אל על, או בממ"ן. לכן, לקח שבוע עד שהוזמן השמאי, אשר הוזמן על ידי חב' אליהו, ושילמה לו בגין עריכת חוות דעתו.

 

חקירת העד נמשכה בישיבה נוספת לאחר שהמציא  מסמכים נוספים לחב' שדמה, ואישר כי אין בידיו כל מכתב התראה אשר שלחה חב' הביטוח לחב' שדמה. העד חולק על גרסת השמאי שהחסר אירע אצל הספק בחו"ל. לדבריו, בניגוד למצב הרגיל בו חב' הביטוח אליהו מסלקת תביעות בתקופה של פחות משלושה חודשים, במקרה זה, ערך ההסדר כשמונה חודשים, ולגרסתו כיוון שהיה צורך לבדוק היכן נגרם הנזק, למרות שהמשלוח מבוטח מרגע שעלה למטוס עד למחסן המקבל.

 

עדי ההגנה

 

אריה ג'פר, ראש מעקב מטענים ואחראי על ביטוח בחברת אל על, חזר בתצהירו בת.א. 46716/04 על כתב ההגנה מטעם “אל על” והוסיף, כי סולגוד אינה השוגר או הנשגר על פי שטרי המטען, וכי שלושת המטענים הגיעו לנמל התעופה בן גוריון לטיסות במטוסי מטען של אל על. כל אחד משלושת המטענים בתביעה זו, הינו חלק מהמטען אש נמסר ל”אל על” לתובלה ושטר המטען הראשון מכיל 76 יחידות.

 

עובדי ממ"ן הם שפירקו את המטענים ומסמכי ממ"ן מעידים כי המטענים נקלטו בשלמותם, אוחסנו ושוחררו ללא הערה על נזק או חוסר, למעט המטען השלישי בו  ניזוקה יחידה אחת מתוך 21 היחידות.

בחקירתו הנגדית אישר, כי לא ראה את המטענים נשוא התביעה, לא ראה את שטרי המטען ולא טיפל בהם ולראשונה פנו אליו כדי לחתום על תצהירו וכל מה שהעד למד לגבי המשלוחים היה ממסמכים.

לדבריו, קרגו מניפסט היו מסמך הנערך על ידי חברת התעופה טרם הטיסה ומפרט את המטענים שמצויים על הטיסה והוא כולל את כל שטרי המטען, כאשר כל שורה הינה שטר מטען. את המסמך מכינה חברת התעופה או סוכן שינוע מטעמה שמתפקד באותה תחנה כדי שחברת התעופה תדע מהו המטען המובל במטוס. “אל על” מוסרת את המסמך לממ"ן ומצהירה שאלה המטענים במטוס וממ"ן מעבירה אותו למכס.

 

 ג'פר השיב, כי שטר המטען הוצא על ידי חברת אוריאן והמטען יצא מנמל אינצ'ון בסיאול להונג-קונג באמצעות חברה סינית בשם אסיאנה. לגרסתו, האחראי להובלת המטען מסיאול הונג קונג היא החברה הסינית ולא “אל על” ואין לו כל ידיעה מה קרה בסיאול.  שטר המטען נספח א'1 לתצהירו הוצא על ידי הסוכן של חברת אוריאן בקוריאה והוא מהווה חוזה הובלה בין “אל על” לשנקר. שנקר מוסמך להוציא את המסמך כעמיל מכס וסוכן ששולח עם כל חברות התעופה, ביניהן "אל על".

שטר המטען הופק ביעד הראשון ואחריותה של “אל על” הינה מהונג קונג לתל אביב. המשלוח הגיע מסיאול, והסוכן – שנקר הפיק את שטר המטען ביום 28.1.03 בסיאול. “אל על” קיבלה את המטען בהונג קונג, והטיפול שם ל”אל על” ניתן על ידי סוכן השינוע שלה – חברת קוריאה איירלינס, שתפקידה הינו כממ"ן בארץ. היא זו שבונה עבור “אל על” את משטחי הטיסה, ומוסרת תיק ניירות לכל המטענים לטיסה הספציפית המועלה למטוס עם המטענים.

המטען מוחזק בהונג קונג ממתין לטיסה ארצה ב”אל על” בהתאם לדרישות והנחיות הסוכן.  

 

עד ההגנה מטעם אוריאן, ניסים אקריש, במועד הרלבנטי היה סגן מנהל היחידה העסקית באוריאן, טיפל בניירת הקשורה בשחרור מהמכס של המשלוחים והיה בקשר עם נציגי חברת סולגוד.

לגרסתו, תפקידה של אוריאן כעמילת מכס של סולגוד, כלל ייצוג מול רשויות המכס והסדרת הניירת כדי לשחרר את המשלוחים. הוא קיבל הודעה ממנהל הסניף של אוריאן, כי המשלוחים נמצאים ברמפת המשלוחים בממ"ן וקיבל הנחיה מסולגוד, למסור את המשלוחים לחברת שדמה. בפועל אוריאן לא החזיקה במשלוחים.

 

בחקירתו הנגדית השיב, כי הדבר היחיד שטופל על ידי אוריאן היה המסמכים לצורך השחרור מהמכס. המסמכים הגיעו ביחד עם המטען ומעבר לשני המקרים נשוא תביעות אלה לא היו מקרים נוספים של נזק למשלוח.

הוא לא ראה את המטען, אך ידוע לו שבאנד אחד מעטיפת הקרטון היה חסר זאת ראה בהגיעו לרמפת המשלוחים.

 

יורם גבאי מנהל סניף אוריאן בנמל התעופה בן גוריון הצהיר, כי שחרור המשלוחים מהמכס באמצעות אוריאן, נעשה באמצעות מסמכי מחשב מבלי שתהיה חזקה פיזית במטען וגם השחרור נעשה ללא נגיעה פיזית. לאחר שאוריאן משלימה את שחרור המשלוחים מול רשויות המכס, נמסרת פקודת המסירה למוביל היבשתי, שדמה, אשר פונה עם פקודת המסירה לממ"ן ומקבלת את המשלוחים.

 

הוא הצהיר כי בשני המשלוחים זיהה נציג שדמה נזק אשר באחד היה חסר סגר [בת.א. 46714/04] ובשני ללא באנדים [בת.א. 13542/05] ומשכך, הוא נקרא להגיע לרמפת המשלוחים.

 

בחקירתו הנגדית השיב כי תצהירו עוסק במטען אשר היה ללא שני חבקים, שטר מטען מס'
30726, היה מדובר במטען ללא באנד וחברת ההובלה הזעיקה אותו לראות את המשלוח. הוא זוכר את המקרה הספציפי אשר היה חריג וייחודי ממקרים אחרים שבהם מדובר בנזקים קטנים. מקרה זה בדרך כלל לא קורה והיה בעבר עוד מקרה של סולגוד עם נזק גדול יותר. 

 

הוא ראה את המטען ללא חבל קשור והיה חסר חלק  בקרטון אחד.  הוא הסביר כי מדובר בקרטון אחד גדול, בתוכו מספר חבילות, כאשר המשלוח מגיע סגור עם מכסה בחלק העליון, ומכוסה בצדדיו. מהרגע שבו מצא שחסר חלק, הוא קרא לנציג החברה כדי לקבל אישור לשחרור המשלוח לסולגוד שמטעמה אוריאן פעלה.

 

לגרסתו, פקודת המסירה מועברת לעובד חברת השילוח ברגע שהמשלוח נקלט, ולאחר אישור המכס.  לא זכור לו כי היה נזק או מעיכה אלא חסר של באנד. בחקירתו הוא השיב כי היו חסרים שני באנדים ובמשלוח אחד היה חסר הסגר. הוא ציין את כל מה שראה במקום, אך אינו זוכר את האירוע הספציפי.

באמצעות תעודת המשלוח ופקודת המסירה מקבלים אישור כניסה לממ"ן, המוביל נכנס לשטח המאובטח והסגור ורואה את המשלוח.

 

ניסים בופרקה, אשר בתקופה הרלבנטית עבד בחברת שדמה (נתבעת מס' 4), הצהיר כי אינו זוכר את האירוע והוא שחרר סחורות ברמפה. ברגע שנראה נזק, הוא קורא מיד לעמיל המכס אשר מחליט אם להכניס את החבילה לבדיקה. תעודת המשלוח ופקודת המסירה מתקבלת מעמיל המכס ומהווה אישור כניסה לממ"ן.

 

במקרה הספציפי, נהג של שדמה קיבל את המסמכים ונכנס לרמפת המשלוחים, שהינה מאובטחת וסגורה ורשאים להיכנס אליה רק בעלי אישור. שם גם רואה הנהג לראשונה את המשלוח ואם לא נראה נזק בעליל, הוא מעמיס את המטען ויוצא לדרכו. כאשר יש נזק, הוא לא נוגע במטען וקורא לעמיל המכס. כשיש נזק הוא מצוין גם בתעודת האיתור וגם בתעודת המשלוח.

 

שמריהו ששון אשר עבד בעבר בחברת שדמה העיד כי ידוע לו שהמשלוח  ניזוק ובמשטח אחד היה בנד קרוע. לכן, משחרר הסחורה ברמפה קרא לעמיל המכס אשר אישר את העברת המשלוח למשאית והוא יצא ללקוח. רק כשהחל פירוק המשלוח מהמשאית הסתבר כי באחד המשלוחים (השלישי או הרביעי), באנד אחד היה קרוע והתגלה חוסר. לגרסתו, יש מקרים שתעודת המשלוח הינה על שם אדם מסוים אך בפועל מגיע נהג אחר בהתאם לעומס העבודה.

 

לטענת התובעת ובהתאם לעדות מנהל מח' ימית אצל התובעת, ד"ר אלברטו ליאוצ'י, התובעת ביטחה את המטען והיא שילמה למקבלי המטען את סכום התביעה כפיצוי על החוסר אשר נגרם למטען, לאחר שברגע שנמסר המטען לסולגוד, נתגלה חוסר בהתאם לחוות דעת השמאי, ומדובר בהפרת הסכם על ידי הנתבעות.

 

 מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי סולגוד הזמינה יחידות טלפונים סלולאריים מהספק -נתבעת 5 SK TELETECH. המטענים הגיעו אל סולגוד בחוסר של יחידות בהשוואה למספר היחידות שהוזמנו ונשלחו על ידי הספק.

לטענת התובעת מדובר בחוסר של 600 יחידות מתוך שלושה מטענים אשר הכילו 16,420 יחידות פלאפון.

 

התובעת הינה המבטחת של יחידות הטלפונים ולאחר בדיקות שערכה פיצתה את סולגוד בהתאם לתנאי הפוליסות בסכומים כדלקמן: בגין החוסר המפורט בת.א. 46716/04 בסך 108,000$ ובגין החוסר המפורט בת.א. 13542/05 בסך 69,534.50$ ובסך הכול פיצתה התובעת את סולגוד בסכום של 177,534.50$.

 

בשתי התביעות דנן, תבעה התובעת את כל הגורמים, אשר לטענתה היו מעורבים בהובלה והטיפול של המשלוחים מחצרי הספק בקוריאה ועד לחצרי המבוטח – סולגוד. לטענת התובעת, כל הנתבעות יחד ו/או לחוד, אחראיות לכל החוסרים שהתגלו במטענים נשוא התביעות.

 

מעדויות הצדדים עולה, כי המשלוחים הגיעו כאשר קיים בהם לכאורה חוסר יחידות. (עדותם של הגב' גבאי שלומי זבידה, דורון מה-טוב וד"ר ליאוצ'י). המשלוחים הגיעו כאשר חסרים בהם משטחים, חוסר אשר התגלה לאחר שנפתחו וממראה חיצוני לא היה כל סימן לפתיחת האריזה בדרך מהספק ועד למחסני סולגוד.

 

זבידה בתצהירו (סעיפים 3,5,8, נספח ג' ) פרט, כי המשטחים בשלושת המטענים המפורטים בת.א. 4716/04 הגיעו למחסני סולגוד שלמים וללא סימן לנזק חיצוני. שלומי זבידה העיד כי הקרטון החיצוני היה שלם, סגור בבאנד ללא סימן חיצוני לנזק. (עמוד 1 שורה 14, עמוד 2 שורה 25).

 

דורון מה טוב העיד כי 25 המשטחים נשוא ת.א. 13542/05 הגיעו תקינים וסגורים עם שני באנדים, פרט למשטח אחד שהיה עם באנד אחד ומשטח נוסף ללא באנדים וקרטון שהוצא ממנו. (נספח א' לתצהירו). שם טוב העיד כי המשטחים הגיעו סגורים ואם מישהו היה פותח את המשטחים קודם לכן הוא היה רואה זאת. (עמוד 12 שורה 18 לפרוטוקול).  

 

ד"ר ליאוצ'י העיד כי המטענים הגיעו סגורים (עמוד 46 לפרוטוקול). ומוצג ת/3 הינו מכתב התובעת לסולגוד מיום 22.9.02 המעיד שהתובעת ידעה "שלא הה אירוע כלשהו במהלך ההובלה והחוסר נובע מהעובדה שמסיבה שאינה ברורה לנו, הספק לא שלח את הסחורה"

 

הנתבעות טוענות, כי התובעת כלל לא הוכיחה את קיום הנזק והחוסרים ולא הוכיחה את כמות היחידות אשר נשלחו מהספק, ערכן ושווין, כיוון שלא הוצגה כל ראייה לכך. יתרה מכך, לגרסתן, התובעת שילמה לסולגוד את סכומי התביעה בהתנדבות ואין כל יריבות בינה, כמבטחת של סולגוד לבין הנתבעות לאור העובדה שהמבוטחת אינה השוגר או הנשגר בשטר המטען.

עוד לטענתן, מכיוון שמדובר במשלוח מסוג FOB, זיקת הביטוח למטען עד להטענתו על המטוס הינה של הספק בלבד וזו הסיבה שהתובעת ניסתה להיפרע ממנו.

 

לטענת הנתבעות, התובעת ידעה עוד טרם הגשת התביעות דנן, כי החוסר אירע טרם שהחלה ההובלה מקוריאה לישראל ויש להטיל את האשם לחוסרים אלה על היצרן – הספק בקוריאה, בהתאם לקביעת השמאי – חנוך אילן, אשר נתן את חוות דעתו בהתאם להזמנת התובעת.

 

ד"ר ליאוצ'י מטעם התובעת טען בפני, כי אינו מקבל את כל קביעות השמאי אשר הוזמן על ידי התובעת, ואינו מקבל את קביעתו כי הנזק נגרם אצל הספק ולגרסתו, הנזק אירע בעת שהמטענים היו בחזקתן ואחריות של מי מהנתבעות.

 

לגרסת התובעת בסיכומיה, דעתו של השמאי בשאלה היכן נגרם הנזק, אינה מחייבת וקביעתו הינה רק לאימות הנזק והיקפו והאם הינו במסגרת הביטוחית של הפוליסה שהנפיקה התובעת.

 

עדות המומחה – השמאי חנוך אילן

 

אילן חנוך העיד כי הינו עוסק בשמאות במשך כ- 28 שנה ובעיקר בשמאות אווירית ונתן חוות דעת בתביעות דנן מטעם התובעת. בהתאם לחוות דעתו, את הנזק שנגרם למטענים שבדק יש לתבוע מהספק. (עמוד 3 רישא לחוות דעתו מיום 30.9.02).

בחקירתו הנגדית השיב:

 

"אחרי שלקחתי בחשבון את הפרמטרים שבהם אני משתש לצורך מציאת האשם, ולאחר ששללתי את כל יתר השרשרת שבדרך, הגעתי למסקנה שהאשם הוא לפני שהחל המסע האווירי, עוד בחוץ לארץ זה קרה. זו הייתה מסקנתי…..

בהתאם למצב הסחורה שראיתי במיוחד לאור הנקודה שלא היו סימני נזק חיצוניים, הערכתי שהנזק נגרם לפני שארזו את הקרטון בפעם הראשונה אצל הספק בחו"ל…..

הבעתי דעתי באופן כללי וטענתי שסוג נזק כזה אם פוליסת הביטוח לא מבטחת גם את הספק אלא את המסע האווירי. להערכתי זה לא קרה במסע האווירי…….

בקרטון הספציפי הזה המקרה דומה לתיק הקודם שבו היה סגור אורגינאלית ושהחסר נגרם כביכול אצל הספק בחו"ל"  (עמודים 34-36 לפרוטוקול).

 

התובעת טוענת כי אין לקבל את קביעות השמאי, אשר הובא לעדות מטעמה, לעניין מקום קרות הנזק.

 

בע"א 43/83 עזבון כהן נ' ליננברג פ"ד ל"א (3) 488 נקבע : ". צודק עו"ד מזובר (אם כי רק חלקית), שאין צד יכול להטיל דופי בעד מטעמו (impeach his own witnes). ראה:ב א' הרנון, דיני ראיות (הדפוס האקדמי, חלק א, תשל"ד) th 5,london) evidence100-101; r. Cross, on ,boston and toronto) j.h. wigmore, on evidence; 250( .. 1979Ed660- 658( 1970,A. 3revised by  j.h. chadbourn, vol הערתי, שמר מזובר צודק רק חלקית, שכן הגבלה זו חלה רק על תשובות, הניתנות על שאלותיו של הצד שהזמינו, אך לא על תשובותיו לצד שכנגד, אם הן אינן קשורות לשאלותיו בחקירה הראשית של הצד המזמין":ו"

 

אמנם עדות השמאי בפני בית המשפט הייתה בחקירה נגדית ולא לשאלות מזמין חוות הדעת, אך כבר בחוות דעתו אשר כן הוזמנה על ידי התובעת, הוא קבע כי הנזק נעשה על ידי הספק בחו"ל ובלשון חוות הדעת:

Damage occurred prior the marine voyage. Prior the marine insurance policy liability. The claim has to be trace to the supplier.

 

בנוסף, ד"ר ליאוצ'י השיב כאשר נשאל:

ש.  "זה נכון שהמטרה של לשוח שמאי זה לקבוע את היקף הנזק אם יש נזק, או חוסר, דבר שני את היקפו ודבר שלישי איפה הוא אירע

ת. בגדול, כן" (עמוד 103 לפרוטוקול).

 

חנוך אילן, המומחה היחיד שהובא לעדות, עוסק בשמאות נזקים למטענים אוויריים שנים רבות ויש לקבל את חוות דעתו, אשר ניתנה על בסיס הממצאים בשטח, אליו הוזמן מיד כאשר התגלה חשד לחוסר במטענים שהגיעו. כשמאי, אשר בדק מטענים רבים במשך שנות עבודתו, יש לקבל את חוות דעתו גם לעניין מקום אירוע הנזק, לפחות לגבי המשקל הראייתי ונטל ההוכחה אשר חל על התובעת הן בהוכחת הנזק עצמו והן בהוכחת מקום האירוע.

 

התובעת צירפה לכתב תביעתה את כל הגורמים אשר יכול והייתה להם השפעת על המשלוח לכל אורך הדרך, החל בספק בסיאול ועד למחסני ממ"ן והמוביל בארץ לחצרי המבוטחת. טענות התובעת נטענו בעלמא נגד כל צד אפשרי ובכך, השאירה את מלאכת נטל ההוכחה וניסיון מציאת צידוק להטלת האחריות על הנתבעים, על בית המשפט.

 

על התובעת ככזו, לבחור במזיק הרלוונטי ולהוכיח את מעשיו ו/או שהנזק אירע כאשר המשלוח היה בשליטתו ו/או בחזקתו.

 

לעניין זה אין להתעלם מהעובדה, שהתובעת עצמה ביחד ולחוד עם סולגוד, ניסו להיפרע מהספק בקוראיה ללא הצלחה. (עדותו של ד"ר ליאוצ'י עמודים 109 – 110 לפרוטוקול).

 

התובעת כשלה, או כלל לא ניסתה למלא את תפקידה בהוכחת הגורם לנזק הנטען על ידה.

משהתובעת לא הוכיחה כלל כי למי מהנתבעות אחריות לעצם קרות הנזק, איני מוצאת לנכון לדון בשאלת הוכחת הנזק עצמו.

 

סוף דבר

 

מהמקובץ בפסק דיני זה עולה, כי התובעת לא הוכיחה ולו בשמץ של ראייה אחריות של מי מהנתבעות לחוסר אשר לטענתה, התגלה במשלוחים נשוא התביעה.

משכך, דין התביעה להידחות כנגד כל הנתבעות שבעניינן נוהל תיק ההוכחות.

 

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות שכר טרחה בסך  40,000 ₪ בצירוף מע"מ.

 

5129371

 

5129371

5467831354678313

ניתן היום, ו' בניסן, תשס"ט (31 במרץ 2009), בהעדר הצדדים. קלדנית:

 

 

אושרי פרוסטֿֿפרנקל 54678313-46716/04

                                                                                

פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

המידע באתר זה אינו מהווה יעוץ משפטי מכל סוג שהוא או תחליף לייעוץ ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת. על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד בטרם נקיטת כל פעולה כזו או אחרת (משפטית או שלא משפטית). כל המסתמך על האמור באתר זה בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.